אגוז הפלא
שערכו רב מערך הזהב
מיליונים איבדו את חייהם עבורו. תרבויות שלמות נכחדו בדרך אליו. הרים של זהב טהור בוזבזו כדי להשיגו. כיום זהו פריט שנמצא בכל בית, בכל פיסת מזון מעובד שאנו צורכים וקרם שאנו מורחים על עורנו, בתרופות, בעוגות וכמעט בכל דבר. בכל זאת מעטים זוכרים את הסיפור ומעטים עוד פחות מכירים בתפקידו המכריע בעיצוב העולם בו אנו חיים כיום, זמן לא רב אחרי ההתרחשויות, מזוויעות ברובן.
אגוז יפייפה
שהטריף את כולם
היה זה אגוז יפייפה שהטריף אז את אירופה במשך מאות שנים. אגוז מוסקט. הסיפור הזה מתחיל בתקופה בה מרבית הממלכות באירופה לכודות במלחמות דת ארוכות, מתישות ומדממות. אבל פורטוגל באותם ימים עסוקה במשהו שונה לגמרי. אציל פורטוגזי הידוע בכינוי הנרי הנווט החל לשלוח את אנשיו אל העולם הבלתי נודע. הם הגיעו לשם וחזרו.
בקצה המוחלט של יבשת אירופה, מקום בשם Sagres, מצוק שטוח, רחב ומוכה רוחות שצופה מהפינה הדרום מערבית של פורטוגל אל אוקיינוס שאיש עוד לא העז לו. כאן הסתובב הנסיך הנרי והקים מרכז ידע סודי. ליקט בעורמה מפות נדירות, יומני ספינות, עדויות, ואסף סביבו נווטים, קברניטי אוניות, מתמטיקאים, אסטרולוגים, קרטוגרפים, מכשירנים ובוני אוניות – הטובים באירופה.
הנסיך הנרי מיקד את צוות הגאונים שלו – הם יגלו יבשות אגדיות, מעבר למפלצות הים ומעבר לכף בוז'אדור הבלתי עביר. מרכז הפיתוח של הנרי הנווט שרטט מפות ימיות חכמות יותר, פיתח שיטות ניווט חדשניות, תכנן ובנה אניות מתקדמות, עיבד ואסף ידע ומידע ללא הרף.
הנרי הנווט
שמעולם לא יצא לים
הנרי הנווט עצמו כפי הנראה מעולם לא יצא למסעות ימיים מסוכנים אלו. את קברניטיו שלח שוב ושוב לים, בכל פעם מצוידים בהוראות חדשות, ציוד, ספינות משופרות ומפות טובות יותר. הנסיך הנרי יגלה את איי התבלין, את הממלכות עמוסות הזהב ויציב את פורטוגל הקטנה בראש מגלי עולמות.
להיות ראשון
שצועד על החול הבתולי
הראשונים שיצאו, נחתו, פגשו והגיעו. כילד תמיד רציתי להיות אחד מהם. כף רגלי פוסעת בחול בתולי, בסבך ראשוני. במספנה רומנטית בדרום פורטוגל הכנתי את הסירה למסע ראשון באוקיינוס. מסתבר שיצאתי מפורטוגל, ארצם של מגלי עולמות והפלגתי בעקבותיהם: איי מדיירה, כף ורדה, מערב אפריקה, יבשת אמריקה. בכיוון כללי אני מפליג מערבה. קורס 270. מה מניע אותי? לא יודע. אולי אותה הערצה למגלי ארצות שפיתחתי בילדותי, אולי חיפוש בוגר אחרי עולם חדש, שלו, תואם וטוב יותר.
האם יש מקום
שטרם דרכנו בו
לכאורה את הכל כבר גילו. הכל כבר ממוסחר, עייף, משתקם מאונס ומשעבוד, שואה אנושית, תרבותית וביולוגית מחרידה. ובכל זאת לכל אי ויבשת יש ריח ואור ואנשים מקומיים. הכל חדש, מתגלה ומתעכל בגופו ונפשו של הנווד הימי, משנה אותו לאט ובלי משים. אין גן עדן ואין שלווה. יש תנועה בלתי פוסקת ושאיפה למשהו אחר שעוד לא התגלה. לאושר ועושר ללא סיבה.
לגלות
את העולם החדש
הסיפור על אגוז המוסקט עוד ארוך, עצוב ומרתק. הוא מספר לא רק על מגלי עולמות (הפורטוגזים חביבים עלי יותר מכל השאר) אלא בעיקר על האופן בו השחתנו את העולם. איך שרפנו כל דבר חדש שגילינו. איך הפסדנו את העולם.