בקתת הרום של נמרוד
הבקתה של נמרוד היא מקום לילי. הבקרים מאופיינים בחוסר פעילות כמעט מוחלט
ערב ערב
זהו מוסד מאוד מפורסם כאן בגרנדה ואף בעולם שמעבר לאי. כל השייטים המפוזרים כאן בארבעה, חמישה מפרצים ומספנה אחת מכירים את המקום ואת נמרוד. חלקם מגיעים לבקתה ערב ערב, ושותים כוסית רום מקומי חריף ובקבוק בירה קרה. בימי חמישי השייטים מביאים את כלי הנגינה שלהם ויש ערב מוזיקה חיה. במה פתוחה. בתוך הבקתה הקירות מכוסים עד התקרה בכתובות בטוש עבה, באיורים ובשלטים קטנים בכתב יד, דגלים ודגלונים, תצלומים וציורים. עדות לפרצי יצירתיות שאנשי הים הרעיפו על הקירות עם הרום הטוב הגועש בשמחה בליבם.
בקתות על הדרך
אני לעומת זאת מעולם לא ביקרתי בבקתת רום ייחודית הזו, הבקתה של נמרוד. בקתות רום יש הרבה לאורך כל כביש כמעט באיים הקריביים וגם איפה שאין כביש. זה צריף עץ קטן ששני בחורים מרימים תוך יום-יומיים, שמים מקרר או צידנית קרח מלאים בירות, מדף או שניים עם כוסות ובקבוקי רום ורמקולים. רמקולים רבי עוצמה.
מפרץ בנג’י
אני עוגן במפרץ בנג'י כבר חודשים רבים. מכיר את כולם כבר. הייתי בגרנדה מספר פעמים בעבר אבל אף פעם לא מצאתי את עצמי בבקתת הרום המפורסמת של נמרוד. בסופו של דבר התעורר צורך שאבקר שם, אצל נמרוד. שאלתי מישהו איפה אפשר להשיג מיני מוצרים מקומיים והוא אמר לי שנמרוד יכול לספק את מבוקשי.
רוח מאהבת
באחד הימים חתרתי אל החוף, קשרתי את הדינגי אל מזח העץ המתמוטט מול הדשא העשיר של שתי הוילות הנהדרות שבמפרץ בנג'י, טיפסתי מקו המים על השביל התלול העולה מהבית של רוג'ר, הבעלים של הדיסקוטק הגדול ביותר בעיר הבירה והגעתי אל ראש ההר שם עובר הכביש. עמדתי מספר דקות בצילה של בוגנווילה בשיא פריחתה הוורודה ויבשתי את הזיעה ברוחות הסחר הנושבות ללא הפוגה כאן למעלה ומשיבות את הנפש. אני תמיד עומד כאן בצל, לצד עיקול הכביש, ומודה לאלוהים. זו נקודת תצפית לא רשמית ומאוד מרשימה. תחתיה נפרשים שלושת המפרצים הגדולים ובהם מאות סירות מפרש שהטילו את העוגן שלהן אל קרקעית הבוץ הדביק. כולן עומדות בסדר מופתי עם האף אל הרוח על גבי מרחב כחול עמוק כמו קישוטים על עוגת יום הולדת – קלארק קורטס ביי, וובורן ביי, בנג'י ביי וברקע הוג איילנד והמפרץ הצפוף שלו. הרוח כאן היא מאהבת שאין כמותה, מלטפת וממלאת אותי באושר גדול.
מתחת למנגו העצום
צעדתי במורד והגעתי אל הבקתה של נמרוד העומדת לצד הכביש מתחת לעץ מנגו עצום. לאורך חזית הבקתה ממוסמר קרש עבה שהשנים והישבנים החליקו את פניו וזהו הספסל שעליו יושבים האורחים של נמרוד ומביטים על הרכבים שעוברים על הכביש, על מגרש דשא ירוק וגדול מאוד המשתרע ממול ועל ביתו של אחד המקומיים העומד בין עצי גויאבה, מנגו, פפאיה, קוקוס, בננה ומורינגה. העיזים של השכן מותחות את צווארן עד כמה שהחבל מאפשר להן ותולשות ירק מהקרקע בתנועות חדות, התרנגולות של נמרוד בוטשות בערימות עלים ומחפשות רמשים. מדי פעם מכונית מתחילה לטפס במעלה הכביש התלול המוביל אל התצפית שלי, נהמת המנוע קורעת את האוויר ומוזיקה בווליום מטורף וסאב וופרים עוצמתיים מרעידה את האיברים הפנימיים.
צבעים בוהקים
ליד הבקתה, בצילם של השרכים האינסופיים עומדים ארבעה ספסלי קרן קיימת ושם לפעמים אפשר לקבל ארוחה המוגשת על ידי אישה עם חיוך נהדר מתוך אשנב במטבח – צריף עץ קטן לצד בקתת הרום. המתחם הזה – הבקתה, המטבח, אזור הישיבה ולול התרנגולים שמאחור – מעניק תחושה ביתית, עצלה ומרגיעה. מי שמתיישב כאן בשעות היום ולו לדקות ספורות מגיע למסקנה ששום דבר לא באמת חשוב ומותר פשוט לבהות בצבעים הבוהקים סביב – ירוק, אדום וצהוב – שהאור הטרופי מעלה לרמת סטורציה על-מציאותית ולתת לרוח לעשות את העבודה. כולם אוהבים את בקתת הרום של נמרוד.
נמרוד
השעה היתה כמעט ארבע אחר הצהריים והשמש רק התחילה להרגע. ישב שם רק בחור אחד בחוץ על הספסלים. עוד מרחוק מיד ידעתי שזה נמרוד. ניגשתי אליו.
