אמנות העגינה לטווח ארוך

אז מה אני מחפש כשאני מחפש מפרץ לעגון בו לטווח ארוך?

• אחיזה טובה לעוגן בקרקעית – קרקעית בוץ זה החלום ובדרך כלל זו הקרקעית במפרצים מוקפים מנגרובים.
• הגנה מהרוח – בדרך כלל יש צד אחד פתוח לכיוון מסוים של רוח שהוא הכיוון הנדיר.
• לא נכנס סוול – לכל מפרץ נכנס סוול. השאלה היא כמה חמור. טלטולים על עוגן יכולים להוציא אדם מדעתו.
• מים טובים לשחיה – צלולים ולא קרים מדי.
• גישה נוחה לחוף – אני חותר. אין מנוע לדינגי. עד שלושת רבעי מייל זה סביר אם גם דורש מאמץ במיוחד אם הרוח עולה.
• מקום בטוח להשאיר את הדינגי – מזח בלי מסמרים או ברזלים חדים או בטון גס. בלי ילדים שיתחילו לקפוץ אל ומתוך הדינגי. בלי גניבות.
• גישה נוחה למי שתיה – אם לא יורד גשם צריך למלא מים. ברגל, ביד, בדינגי, תחת רוח.
• גישה נוחה להשלכת אשפה – יש מקומות בהם גובים כמה דולרים על כל שקית אשפה. הזבל שאני מייצר מאוד מצומצם כך שתמיד מצאתי פתרון בלי לשלם.
• גישה נוחה לחנות עם מוצרים טריים או יבשים – המסע השבועי עם 20 קילו אספקה בשמש ובאוטובוסים רעועים בחום הטרופי יכול להיות מייגע.
• לא צפוף מדי במפרץ – באיים הקריביים כבר קשה מאוד למצוא מפרץ לא מפוצץ. אלפי סירות עו דות בגרנדה בקיץ ובמרטיניק בחורף. קשה למצוא מקום להטיל עוגן מבלי להסתכן שתפגע במישהו או שיפגעו בך.
• אנשים מקומיים חברותיים – לא בכל האיים האוכלוסיה המקומית רואה את היאכטיונרים בעין יפה. במקומות אחרים יש הכנסת האורחים נהדרת.
• ויזה – מדינה שמאפשרת הארכת ויזה בלי יותר מדי עינויים. בדרך כלל בקיץ השהייה שלי נמשכת שישה חודשים וזה אומר הארכה אחת לפחות.