מיניבוס אדום

מגיעה בחורה בת-עשרה. רזה וקטנה עם הרבה עגילים באוזניים. הקונדקטור מנסה לדחוס אותה לתוך המושב האחורי אבל האישה שיושבת משמאלי כל כך גדולה שאי אפשר להכניס שום דבר ביני לבינה. הנערה הצעירה עומדת בחוץ ומחייכת. יש לה עיניים יפות והיא נראית מאוד חביבה. לבסוף הנהג שולף מתחת לאחד המושבים את הכרית הקטנה. יצא לי להכיר את הכרית הזאת במסעות צפופים קודמים.

אני גם מכיר את המיניבוס הספציפי האדום הזה. משום מה כשאני מגיע העירה להביא אספקה אני פחות או יותר חוזר באותה שעה וכך יוצא שאני נוסע כמעט תמיד עם המיניבוס האדום והישן, עם אותו נהג ואותו קונדקטור. לכן אני מכיר גם את הפרוצדורה עם הכרית הקטנה שמאפשרת להעמיס עוד נוסעת.

בקצה הספסלים יש מושב אחד מתקפל שכמובן גם אותו ממלאים, והקונדקטור מנסה עכשיו להשחיל את הכרית מתחת לעכוזים של שתי הנשים שיושבות לפני, אחת על הספסל והשניה על המושב המתקפל, כך שהכרית הקטנה תגשר על הרווח שבין המושב והספסל והנה לך מקום לעוד נוסע. לחי עכוזה השמאלית של האישה שעל הספסל מחזיק את הכרית מצד אחד ולחי העכוז הימנית של האישה על המושב המתקפל מחזיק את הכרית מצד שני ונוצר מושב נוסף, כאילו מרחף באוויר. הנערה הזאת עולה עכשיו אל המיניבוס עם חיוך כמוס ועיניים כל כך מתנצלות שהיא נראית אפילו עוד יותר חביבה. היא מתיישבת על הכרית המרחפת.