הים הקריבי ופלורידה
החלק הראשון של ההפלגה, מהנהר המתוק בגואטמלה שנשפך למערב הים הקריבי, הוא ממש מול הרוח. איך שלא ננסה לתכנן, הרוח בקריבי היא רוב הזמן מזרחית עד צפונית-מזרחית וזה בדיוק הכיוון שלנו, צפון-מזרח אל איי מפרץ הונדורס, אוטילה ורואטאן. גם אם נוותר על האיים האלו ונצא מגואטמלה לכיוון כללי צפון, עדיין נהיה חדים מאוד מול הרוח מכיוון שהחוף של בליז נוטה מעט מזרחה ולא דוך צפונה.
כן כן, כך הסתבכנו בהפלגות חביבות כאוות נפשנו וכעת עלינו להתמודד עם האתגר של לחזור הביתה מול הרוח.
בנובמבר נחכה לחלון מזג אוויר טוב ונפליג מגואטמלה לאיי מפרץ הונדורס, אוטילה ורואטאן (100 מייל ימי) כדי להמשיך לאיי קייימן (350 מייל ימי) ומשם לדרום קובה (250 מייל ימי) לפני שנכנסות רוחות הקריסמס העזות של דצמבר. בדרום קובה כמעט אין אנשים, יש בעיקר דייגים והרבה דגים וריפים מלאים חיים. יהיה טוב להעביר חודש או חודשיים בעגינה באזור זה שנקרא Canarreos
זה מביא אותנו לחודש פברואר 2026 בערך וה הזמן להפליג סופסוף קצת עם הרוח, מערבה, אל הקצה הצפון מזרחי של מקסיקו, איסלה מוחרה או קנקון. (400 מייל ימי) Isla Mujere / Cancun
משם, בערך בחודש מרץ, נעלה שוב לצפון מזרח אל קי ווסט (400 מייל ימי) ואחר כך מיאמי (150 מייל ימי). כאן מסתיים המקטע הראשון של ההפלגה ומתחילות ההכנות לחציית האטלנטי מזרחה.
מסלול הפלגה משוער. נובמבר 2025 – אוקטובר 2026
Guatemala to Haifa, Israel via Bay Islands, Cayman Islands, South Cuba, Mexico, Key West, Miami, Bermuda, Azores, Gibraltar, and the whole Med Eastwards
חציית האוקיינוס האטלנטי מזרחה
החלק השני של ההפלגה, מהחוף המזרחי של ארה"ב מזרחה, צפון מזרח, היא ההפלגה הארוכה והמאתגרת ביותר. אני לא סגור בדיוק מאיפה נצא. העונה לחציה היא מאמצע מאי עד סוף יוני בערך.
יש אפשרות לצאת ממיאמי. שם גם אנו אמורים לבצע את כל הקניות, האספקה והתחזוקה כך שהיאכטה תהיה מוכנה לחלוטין. אפשר גם להפליג צפונה לאורך ה ICW ולצאת מנקודה צפונית יותר למיאמי. ויש אפשרות לצאת מניו יורק. בקו הרוחב של ניו יורק הרוחות צריכות להיות מערביות. דרומה משם, ממיאמי למשל, עוד יתכן ויהיה צורך לעלות צפונה ולצפון-מזרח עד שנגיע לרוחות מערביות.
אפשר לעצור בברמודה ואפילו כדאי. למלא מים ודיזל וגז בישול עד הקצה. מיאמי-ברמודה זה בערך 1000 מייל ימי.
מברמודה מזרחה לאיים האזורים כ- 1800 מייל ימי. באיים האזורים כדאי להישאר זמן מה. אנחנו כנראה נטיל עוגן במערבי שביניהם ומשם נדלג מזרחה מאי לאי עד לאי המזרחי מביניהם. אלו איים מאוד מיוחדים ויפים. אני מעריך שבסך הכל נשהה באזורים עד חודש ימים.
מהאזורים לגיברלטר עוד 1200 מייל ימי. הפלגה שזכורה לי כמאתגרת כשעשיתי אותה לכיוון דרום מערב מפורטוגל לאיי מדירה. אני מניח שנעצור קודם בקצה המערבי ביותר של יבשת אירופה, סאגרס בפורטוגל או פארו, עיר שזכורה לי לטובה ושם עשיתי אספנה ארוכה ליאכטה לפני שיצאנו אל האטלנטי.
הים התיכון מגיברלטר לחיפה כ-2000 מייל ימי. על המקטע הזה אני בכלל לא מדבר עדיין.
מהירות ממוצעת אני מחשב לפי 100 מייל ימי ליממה.
הבת עמי חוזרת הביתה
יצאנו מאשדוד ב 2017 והפלגנו מערבה. ים תיכון, גיברלטר, פורטוגל, איי מדירה, האיים הקנריים, איי כף ורדה, ברבדוס וכל שרשרת האיים הקריביים מטרינידד בדרום ומשם צפונה ומערבה עד הנהר המתוק בגואטמלה. משם נצא לדרך חזרה הביתה
ההפלגה מערבה הייתה יחסית קלה. בעיקרון, גם אם היינו פותחים מפרשים והולכים לישון בכף ורדה ל-21 יום בערך, היינו מתעוררים באיים הקריביים. הרוח תמיד נושבת מערבה. הים חמים והחיים היו טובים. (חוץ מסערה אחת ותקלה אחת ועוד כמה אתגרים)
ואז יום אחד על עוגן במפרץ שקט באיזה אי בקריביים הרהרתי לעצמי: "רגע, איך אני חוזר מכאן הביתה לים התיכון?"
אהה, אמר לי עצמי, ההפלגה בחזרה מזרחה זה סיפור אחר לגמרי. תתרגל. ובכלל לא מעט שייטים החליטו בשלב הזה שהספיק להם הים, החיים בחסדי שמיים, התחזוקה הבלתי פוסקת וגם האישה אולי כבר מציקה שהיא רוצה מקלחות ארוכות ועשרות מכשירי חשמל במטבח. אז הם מוכרים את היאכטה שם באיים הקריביים וחוזרים הביתה בטיסה, 5-6 שעות שינה קלילה במטוס, מונית ויאללה ביי.
אכן, הצדק היה איתי. ההפלגה מזרחה ארוכה יותר, קרה יותר, אוכלים אולי 2-3 סערות, חלון מזג האוויר קטן יותר וההפלגה מתחילה בעליה צפונה אל קו הרוחב בו הרוח באטלנטי מתחילה לנשב מזרחה.
